חזיתות
שיקום שכונות תל אביב יפו
קיבוץ גלויות פינת לה-גאודי
גלי העלייה בשנים הראשונות של המדינה הובילו את המתכננים להעדיף פתרונות מהירים וחזרתיים. שכונות אנונימיות אפורות, פזורות ברחבי הארץ.
לעיתים תשומת לב מחודשת יכולה לגאול מבנים מגורלם, להבליט את היפה שבהם, ולשמש כעוגן במרחב העירוני.
חזיתות
בתי ספר ומבני ציבור
ממטרד למשאב
בתי ספר ומבני ציבור רבים נראים כך, אווירת הנכאים הזו יכולה להשתנות בקלות, אותו בניין לאחר בחירה מדויקת של צבע יכול ליצור עניין בכל סביבתו ולהוות מוקד ועוגן שכונתי.
נתקלתי בשלל תגובות בנוגע לצבעונית העזה הזו. בשנים הראשונות היה פחד מעידוד תזזיתיות-יתר במרחב, חשש מגרפיטי. גרפיטי במובהק היה פחות, לגבי התזזית לא יודעת. אני מוצאת שהמבנים האלו מעוררים שמחה ותחושת לכידות ומזדקנים יפה יותר מאחרים.
עירייה, או מועצה, שתשכיל להבין כי בעזרת שיקום והתערבות מינימאלית על חזיתות מבני ציבור ניתן לשנות את אופי המרחב שסביבם היא עירייה חכמה
