מתוך עמוד המוזיאון המתאר את התערוכה :

"המפגש בין הקרמיקה לאדריכלות מאפשר לבחון את תקפותו של ערך המקומיות בעידן של תהליכים גלובאליים... 

...שאלות רבות המרכיבות את הקשר המיוחד בין השאלה הטריטוריאלית לבין שאלת הזהות, במכלול הקשרים: התרבותי, האתני, הדתי והלאומי."  

​

​

כמגדירה מרחב לשלושה חמוקי נחל כחולות מוקפות ייצוגי נשיות, עומדת משרבייה.

גב, חומה, קיר לדפוק בו את הראש

24 לבני חימר נוזלי יצוק בתבניות גבס, מורכבות זו על זו ולצד האחרת.

עומדת, מתריסה סדרתיות וגבול מולם.

נקבובית , ווריאציות על גריד, בפתחים צמחי-אוויר.

נקביות במרחב (femininity at space)

ספק זיכרון ספק גבר

זהות זו קודמת אצלי ללאום, מוצא, ג'אנר או ג'נדר.

 

המשרביה, סבכה מבנית, היא אלמנט ששורשו, ככל הידוע, במאה ה12 בבגדד,

באדריכלות איסלאמית היא מאפשרת זרימת אויר ואור דרכה בעודה משמשת חיץ בין הציבורי לפרטי.

כאן מונחות לפניה חלוקי נחל גדולים מהרגיל עשויים חימר, עבודת כפיים של אימא שלי ושלי

אנחנו עובדות כשבתוכי כבר מה שתבעה בי, קורות כל ילדותי, הבית שלי, אימי ואימה, אימו ואבי.

מורשתם, תרבותם, שאיפותיהם ופחדיהם עד קץ או תחילת כל השושלות כולן.

בין חמוקינו תחושות ואסוציאציות סמלים, תמונות ומילים, פיסות של אישה, נשים, נשות

על המשרביה שנדמה שחלוקי הנחל בקעו מנקביה, נטועים צמחי אוויר, מאותתים על צורות קיום שונות.

​